כדי להפחית את העלות שלחלקי דפוס הזרקהיש בדרך כלל את ההוראות הבאות: הפחתת צריכת אנרגיה, הפחתת זמן מחזור, צמצום מוצרים פגומים וצמצום הזמן והשעות של זמן השבתה לא מתוכנן. כיום אנו מתמקדים בעיקר בשני הכיוונים הראשונים.
1. הוא מחולק בעיקר לשלושה חלקים: חשמל, חימום וקירור
2.
* האם סוס גדול ימשוך מכונית קטנה?
* האם הכוח והחימום מתאימים? האם יש דרך יעילה וחסכונית יותר?
האם יש דרך טובה יותר לשימור חום להפחתת חום ואובדן קור?
האם נוכל לעבוד במקביל? כאשר מערכת 1 מתקררת, מערכת 2 מזריקה. על זה עוד לדון.
* האם כל אפשרויות המהירות נכונות? לדוגמא, מהירות סיבוב וקירור, מהירות חימום וכו '.
* האם ניתן להתאים את הבורג המיוחד כדי לשפר את היעילות?
* האם השסתום שלך פתוח כהלכה?
האם יש גורמים אפשריים אחרים שעשויים להשפיע על יעילות האנרגיה?
* מכונה: האם אתה מתחזק אותה באופן מלא ובזמן?
* חימום וקירור: האם האפשרות לאובדן חום מבוטלת במהלך הפעולה? לדוגמא, אפקט בידוד הציוד אינו טוב, וכתוצאה מכך חילופי חום מהירים עם העולם החיצוני ואז אובדן היעילות. האם נוקנה הסולם במערכת הקירור בזמן?
האם האם ניתן למחזר ולחדש את האנרגיה המשוחזרת?
2. הפחתת זמן מחזור
אנו יודעים שזמן המחזור של דפוס ההזרקה הוא גורם חשוב בעלות ההזרקה. אם ניתן לקצר את זמן המחזור ביעילות, ניתן להפחית את עלות ההזרקה במידה רבה, כמובן בתנאי שאינו מקריב את איכות המוצר.
ניהול טוב נובע מפירוק הדברים. היתרונות של הפירוק הם סיווג טוב, הערכה טובה של עוצמת ההשפעה על התוצאות, גודל הסיכון, קושי ביישום, המשאבים הנדרשים וידע מקצועי וכו '.
אנו יודעים שניתן למחלק את מחזור ההזרקה בערך לשש הקטגוריות הבאות:
1. עובש נסגר
2. הזרקת מתה
3. שמירת לחץ
4. צינון
5. פתיחת עובש
6. פליטת חלקים
אם אנו רוצים לקצר את זמן המחזור הכולל, עלינו רק לקצר את אחד החלקים או את ציוני הבסיס שלעיל. לפני יישום תוכנית השיפור, אנו עשויים לחלק את המצבים לעיל למספר קטגוריות:
1. ניתן לפתור סיכון אפס בסיסי על ידי השכל הישר
לדוגמה, סגירת עובש היא בעצם המהירה יותר, כן ייטב
2. ניתן לפתור סיכון בינוני על ידי ידע
לדוגמה, כל עוד החלקים לא נשברים, ככל שהזמן קצר יותר, כך ייטב, וניתן למדוד בקלות את הסיכון.
או שמירה על לחץ, כל עוד אנו ממשיכים להפחית את זמן שמירת הלחץ עד שמשקל החלקים מתחיל להיות קל יותר. אנו יודעים שבתהליך דפוס ההזרקה, החלקים מתחילים להתקרר ומתמצקים מהמקום הכי רחוק מהנקבובית. לאחר הקירור והיצוק של הנבץ, לא משנה כמה זמן זמן ההחזקה שלנו, מה שהוא ממלא הוא רק מערכת הנבטים, והוא לא יכול למלא את החלקים, להגדיל באופן עיוור את זמן ההחזקה, להגדיל את זמן המחזור, אלא גם להגדיל את אובדן מהותי.
3. יש לפתור סיכונים גבוהים יותר בשעות השיעור
ההשפעה של מהירות הקירור וזמןנו על איכות החלקים בלתי נראית ובלתי מוחשית, וגרוע מכך - קשה למדוד אותה. נכון לעכשיו, יש צורך לבצע מחקר מיקרו-תחומי, כמו לימוד תרמודינמיקה, טרנספורמציה תרמית, ובתנאי המערכת הנוכחיים, מה גבול המערכת, לעבור את הגבול, מהו הפיזיקלי או הכימי החדש מנגנון מיקרו, כיצד לבצע ניסויים, כיצד לבצע ניהול פרמטרים, כיצד לפרוץ את הגבול הטכני ואז להשיג יתרון תחרותי.
